גאה לארח
קאובוי של מילים: המשורר רוני סומק
במדור שהוא מתנה בפני עצמו!
יש לנו תחושה שדווקא בתקופה האחרונה כולנו צריכות מילים טובות לנשמה. מילים שיודעות ללטף ולאהוב גם ללא מגע.
לכבוד עונת החגים הבאה עלינו לטובה, החלטנו להקדיש מדור לשירה ופנינו למכר ותיק ואהוב, המשורר ואיש המילים הידוע, רוני סומק, שמלווה אותנו עוד מתקופת הצבא.
זכיתי בשרות צבאי מיוחד מאוד כמפקדת להקה צבאית ורוני שצוות אלינו ללהקה כאיש מילואים, כתב לנו מילים לשירים בלתי נשכחים. גילינו אישיות מרתקת וסיפורים מעוררי השראה שאנחנו חייבות לחלוק איתכן, בנות הקהילה היקרה שלנו, לרגל השקת ספר השירים החדש: "כל כך הרבה אלוהים".
בואו איתנו למסע של אהבה...
מי אתה רוני סומק?
בנעורי הייתי חולצה מספר 2 בקבוצת הכדורגל "מכבי עבר הירקון". אחר כך שיחקתי באחת מקבוצות הנוער של מכבי תל אביב בכדורסל. מאז גיל 16 וחצי אני מכדרר מלים. אבל אם צריך לקצר אז: רוני סומק משורר ואמן.
מה אתה עושה בימים אלה?
מחכה כמו כולם לחג החרות ורוצה לחזור לימים בהם מסכות חובשים רק בפורים. בינתיים מלמד כיתות אמן לשירה בבית הספר "המגירה" ובספריות הנהדרות של באר שבע וקריית גת. אני גם חוגג תערוכת ציורים. שמה "שירים בדיו שחורה", שיצר אותה אורי הולנדר והיא מוצגת במוזיאון ראלי בקיסריה. וחוץ מזה: אני קאובוי של שירה. אני נודד ממקום למקום קורא שירים, מדבר ובכל מקום אני מרגיש שוב איך לקטר השיר מתחברים קרונות האסוציאציה של הקוראים. שיר, הוא סימפוניה בלתי גמורה. כל מפגש מרוהט באופי אחר. לכל מפגש יש את הקופסה השחורה שאף פעם לא מתפצחת עד הסוף. כן, מדובר בשירה, לא במתמטיקה.
ספר על מפגש מרגש עם קוראים?
הראשון שעולה לי בראש התרחש באחד מאולפני הטלוויזיה בארץ. הוזמנתי לדבר על שירה ובדרך שבין חדר האיפור לאולפן נגשה אלי בחורה וסיפרה שחבר שלה חיזר אחריה עם שירים שלי. חייכתי וראיתי אותה בוחנת את הסביבה, כאשר הייתה בטוחה שאף אחד לא יכול לשמוע אותה, היא סיפרה לי, כמעט בלחש, שחבר שלה קנה לה מדי פעם מגבות וביקש שירקמו עליהן שורות משירי האהבה שלי. אמרתי לה שהיא בעצם "התנגבה" בי. היא חייכה והמבט שלה יכול להיות האילוסטרציה לערך "מבוכה" בכל אינציקלופדיה.
למה קראת לספר החדש "כל כך הרבה אלוהים" ומה שונה בו לעומת הקודמים?
"כל כך הרבה אלוהים" הוא מכתב אהבה פתוח אל העולם. באחד משירי האהבה כתבתי כי "בין הכרישים השוחים באוקינוס של הלשון מסתתר דג קטן ששמו "אהבה". בימי חייו הוא חוסם מהעולם את המבול הבא בשיר "לב" המוקדש לבתי שירלי (חוקרת המוח) נבנה הגשר בין המוח ללב. שירים רבים בספר מוקדשים למוסיקה. גם אום כול'תום וגם דיוויד בואי. ויש זכרונות ילדות, פערים חברתיים, ארוטיקה, כל כך הרבה אלוהים ואפילו שיר שהוא מכתב לשרת הבדידות של ממשלת בריטניה.
לכל התוהים, בוא נעשה סדר פעם אחת ולתמיד, משורר זה מקצוע או מהות?
המשורר הוא מאפיה של איש אחד. הוא לא זקוק לתפאורה, שחקנים, צלם או נערת מים. הוא זקוק לעט. זהו כוחו וזוהי אולי, הסיבה שבניגוד לקולנוע או לתיאטרון השירה מוארת באור של פנס כיס ולא באור של פרוז'קטור. האור הזה מאפשר חרות, ולכן השירה היא מפת נפש, מפה שאינה תלויה בדבר. לא חלים עליה מחירי סוף עונה ולא מנקים לה שליש על התנהגות טובה.
איך התגלגלת להיות משורר דווקא מכל המקצועות בעולם?
מבלי שידעתי אפילו כתבתי פתק אהבה לבחורה שלמדה איתי בכיתה, ורגע לפני ששלחתי אותו ראיתי שכתבתי שיר.
נבהלתי וקרעתי את הפתק. באותו ערב כתבתי שיר נוסף, ואותו לא קרעתי. ובקשר לבחורה? כנראה שמראש לא היה שום סיכוי לזכות באהבתה.
מה הן מילים בשבילך?
מילים הן גם הא"ב של הנפש כשאני כותב שיר וגם הגשר המחבר ביני לבין הקופאית בסופרמרקט כשאני משלם על בקבוקי בירה או קרטון חלב.
הצורך להתאהב בכל מילה הוא נפלא, אבל לפעמים אנו זקוקים לדיאטה. אני לא מתכוון לאנורקסיה פיוטית, אני מתכוון לאומץ להיפרד ממילים "מסבירות מדי". שירה היא לא הוראות ההרכבה של איקאה. לפעמים מסמר חסר יודע לשרוט שריטה שירית רבת כוח.
יש לך מוטו "קעקוע" שמזוהה איתך?
זה משתנה.
אבל השיר שלי שתורגם עד כה ל-44 שפות הוא "שיר אושר".
אז הנה הוא:
אֲנַחְנוּ מֻנָּחִים עַל הָעוּגָה
כְּמוֹ בֻּבּוֹת חָתָן כַּלָּה.
גַּם אִם תָּבוֹא הַסַּכִּין
נְנַסֶּה לְהִשָּׁאֵר בְּאוֹתָה הַפְּרוּסָה
טיפ זהב למי שרוצה לכתוב ופוחדת/ לא חושבת שהיא מספיק מוכשרת?
הצייר וקולנוען יגידו שתמונה שווה אלף מילים. תוכיחי להם שמילה שווה אלף תמונות.
אפשר גם למחוק את העצה הזאת ולזכור שהכלל הראשון של השירה הוא שאין חוקים.
- מילה אהובה.....סוס
- מילה שנואה....כוסית
מה לעולם לא תעשה?
יש לי פחד גבהים, אני חושב שאני החייל הראשון שהועף מקורס צניחה בסוף היום הראשון, ולכן לא אחבוש לעולם כומתה אדומה.
מה עוד תעשה שעדיין לא עשית?
זה סוד, וסודות לא מגלים.